יגאל נ' מורן חברה לבנין בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי ביום 23.10.11 לאחר הליך ממושך שהתנהל בתביעת המשיב מס' 1 (להלן: "התובע") כנגד המבקשת ומשיב מס' 2 (להלן: "סלומון"), כאשר המשיבים 3 ו-4 צורפו להליך כצדדים שלישיים בהודעה ששלחה המבקשת כנגד וכנגד סלומון.

בפסק הדין חויבה המבקשת לשלם לתובע סך העולה על 100,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של כ-27,000 ₪ וכן לשאת בהוצאות סלומון בסך של 5,800 ₪.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים לה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות שכן היא איננה מגלה טעם של ממש המצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין.

אינני מכריעה בטענת התובע כי אין כלל מקום להידרש לבקשה משבקשה קודמת שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (מאחר ולא קדמה לה בקשה בפני), וזאת מאחר ואני סבורה כי דין הבקשה להידחות לגופן של הטענות, כפי שיפורט להלן.

ראשית אציין כי אין בכוונתי להתיחס לשאלת סיכויי הערעור שכאן נאמנים עלי דבריו של כב' השופט עמית בת.א. (מחוזי חיפה) 150/04 (בש"א 2288/08) רינאווי נ' נשאשיבי (החלטה מיום 23.3.08) כי:

"מטבע הדברים, ראוי כי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, תתמקד הערכאה הדיונית - להבדיל מערכאת הערעור - בעיקר ברכיב השני של נזק לא הפיך, ותנקוט באיפוק ובריסון עצמי בהערכת סיכויי הערעור על פסק דינה. אשר על כן, לא אתייחס בהחלטה זו לסיכויי הערעור, כפי שפורטו על ידי הצדדים בבקשה ובתגובה"

ברי לכל בר דעת כי לאחר שניתן על ידי פסק דין מפורט ומנומק, שרובו עובדתי, לא אסבור, בחלוף חודשיים ומספר ימים, שסיכויי הערעור על פסק דיני גבוהים. לפיכך אפנה לבחון את הסוגיה השניה הדורשת בירור בבקשה מעין זו, והיא אפשרות גרימת "נזק בלתי הפיך" למבקשת באם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעורה.

ככלל, הנטייה בפסיקה היא שלא להעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של חיוב כספי, באשר לרוב אין מדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, אלא במקרים חריגים ומיוחדים – ע"א 1564/06 בן זאב ואח' נ' בן עמי (20.7.2006).

הטעם היחיד שטענה המבקשת בבקשתה הינו כי לאור גובה סכום פסק הדין, ברור כי יקשה עליה לגבותו בחזרה באם ערעורה יתקבל. אינני סבורה כי די בסכום פסק הדין במקרה זה כדי להפוך מקרה זה למקרה חריג ומיוחד, מה גם שלא שוכנעתי כי מצבו הכלכלי של התובע הינו כזה, שבמידה וישולם לו סכום פסק הדין לא תוכל המבקשת לגבות סכום זה בחזרה, במידה ותזכה בערעורה. התובע הצביע על כך שהוא בעל נכסים שערכם עולה בהרבה על סכום פסק הדין והוא בעל הכנסה קבועה. נכון שמצבו הכלכלי של אדם יכול להשתנות, אולם עצם העובדה שיהא קשה לגבות את הסכום חזרה איננו הופך את ה"נזק" למבקשת מתשלום פסק הדין, לנזק בלתי הפיך המצדיק סטיה מהכלל.

על מנת להפיס דעתה של המבקשת, ובאם אכן טעמה לבקשה הינו החשש מגבייה חזרה של הכספים שתשלם, ניתן להפקיד את סכום פסק הדין בידיו הנאמנות של ב"כ התובע, אשר יפקיד אותם בפקדון נושא ריבית, ואלו יוחזקו על ידו עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אלא אם תודיע המבקשת לב"כ התובע, בתוך 5 ימים כי ברצונה להפקיד את מלוא סכום פסק הדין שנפסק לטובתו בידי בא כוחו כאמור לעיל.

מאחר והמבקשת כלל לא התיחסה בבקשתה לביצוע פסק הדין כלפי המשיב 2, אין מקום להיעתר לבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות שנפסקו למשיב זה.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ב, 08 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: